פסק-דין בתיק ה"פ 17137-07-09

פתח דבר

 מונחת בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, למבקשת מוקנית מחצית מזכויות הבעלות החזקה והשימוש במזנון (להלן- המזנון) ,הבנוי על מקרקעין הידועים כגוש 6372 חלקה  167 והנמצא בפתח תקוה, בכניסה המערבית לבית חולים בלינסון (להלן- המקרקעין).  

ביום 25.4.10 נמחקה התובענה, ככל שהיא נוגעת למשיב 2 באופן אישי.

רקע עובדתי

מעיון במסמכים שהונחו בפני  עולות העובדות הבאות:

·        המבקשת והמשיב 3 נשואים זה לזו.

·        על פי נסח רישום מקרקעין, אשר צורף כנספח 10 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה, המשיבה 1 (להלן- העירייה) היא שרשומה כבעלת המקרקעין.

·        ביום 8.8.84, העניקה העירייה למשיב 3 זכות שימוש במקרקעין, לשם הקמת "קיוסק", כאמור במסמך ההתחייבות. מסמך ההתחייבות שנערך בין העירייה  למשיב 3, צורף כנספח 11 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה. על המקרקעין בנו, איפוא,  בני הזוג תם, המבקשת והמשיב 3, את המזנון, הפעיל במקום מזה כ- 26 שנה.

·        ביום 28.12.2003 הגישה העירייה תביעה לפינויו של המשיב 3 מהמקרקעין ולחיובו בסך של  153,873 ש"ח  עקב חובות בגין אי תשלום תשלומי חובה לעירייה (ת"א 7176/03).  העתק כתב התביעה צורף כנספח 1 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה. 

·        ביום 13.3.05 דחתה כב' הרשמת (כתוארה אז) שלהבת קמיר-וייס את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המשיב 3,  וניתן פסק דין בהתאם לתביעה. ביום 2.4.05, בהתאם להחלטה מיום 13.3.05, נחתמה פסיקתא, ולפיה המשיב 3 יסלק ידו מהמקרקעין ויפנה אותם. כן חוייב המשיב 3 על פי הפסיקתא בסכום התביעה (להלן- פסק הדין). פסק הדין צורף כנספח 3 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה.

·        ביום 18.9.2005, הגיש המשיב 3 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על פסק הדין (להלן- הערעור) . העתק כתב הערעור צורף כנספח 4 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה. בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר הוגשו על ידי המשיב 3, הן לבית משפט זה והן לבית המשפט המחוזי נדחו, זאת לאחר בחינת סיכויי הערעור, כאמור בהחלטות אשר צורפו כנספחים 5 ו-6 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה. המשיב 3 הגיש בקשה למחיקת הערעור. ביום 22.6.06, ניתן פסק דין על פיו נדחה ערעורו. בקשת המחיקה ופסק הדין המורה על דחיית הערעור צורפו כנספח 7 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה.  

·        ביום 3.3.08, הגיש המשיב 3 עתירה מינהלית (עת"מ 1412/08) נגד העירייה ונגד המשיב 2, כראש העירייה (להלן- העתירה). העתק העתירה צורף כנספח 7 לתשובת המשיבים 1-2 לבקשה. במסגרת העתירה טען המשיב 3, כי נמסרה לו הבטחה שלטונית מפי ראש העירייה ,על פיה לא יפונה מהנכס.  לפיכך עתר לצו מניעה קבוע נגד העירייה, אשר יאסור עליה לפנותו מהמקרקעין. במקביל, הגיש המשיב 3 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן צו ביניים, וזאת עד להחלטה בעתירה. ביום  19.3.08, נתנה כב' השופטת אסתר קובו החלטה בצו הביניים. ההחלטה צורפה כנספח 9 לתשובת המשיבים לבקשה. בהחלטה נאמר:

"המשיבים מחזיקים תחת ידם פס"ד חלוט לפינויו של העותר. המקרקעין הם מקרקעי ציבור הרשומים ע"ש העיריה ובבעלותה. העותר הינו בר רשות בלבד עפ"י ההסכם שנחתם בזמנו בין הצדדים.

בנסיבות אלו כשהעותר אינו תומך כלל את טענתו להבטחה מינהלית, כשזו נטענה בשיהוי ניכר ... סיכויי העתירה קלושים ביותר. גם בחינת מאזן הנוחות, אינה מצדיקה בנסיבות המפורטות לעיל, העתרות לצו ביניים. אשר על כן הבקשה נדחית בזה".

לבקשתו של המשיב 3, נמחקה העתירה. 

טענות הצדדים     

 המבקשת טוענת לזכות בעלות במקרקעין הואיל ולטענתה, המקרקעין ניתנו למשפחתה על ידי  העירייה לשם שיקומו של המשיב 3 ובני משפחתו. לטענתה, המזנון הוקם מכספם והיא מפעילה אותו ברציפות במשך כ- 26 שנה, בעזרת ילדיה. תקופה, שלטענת המבקשת מקנה לה זכויות במזנון. לטענתה של המבקשת, גם בתקופות בהן המשיב 3 שהה במאסר, וחרף מחלתה הקשה, המשיכה המבקשת להפעיל את המזנון ולשאת בתשלומי הארנונה. המבקשת טוענת עוד, כי העירייה מעולם לא נקטה בהליכים משפטיים נגדה ואף הגיעה עמה להסדר תשלום חוב הארנונה. לטענתה,העירייה הכירה מכללא בזכויותיה במזנון, ולפיכך יש להצהיר כי הינה בעלת מחצית מכלל הזכויות בו.

מנגד, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את התובענה. זאת נוכח העובדה, כי המקרקעין בבעלותה של העירייה בשלמות והמבקשת לא צירפה בדל ראיה לזכויותיה הנטענות במקרקעין. לטענת המשיבים, המקרקעין הינם מקרקעי ציבור, והמשיב 3 היה בר רשות בלבד, כפי שעולה מהחלטתה של כב' השופטת אסתר קובו, אשר צוטטה לעיל. אשר לנקיטת ההליכים המשפטים, המשיבים טוענים, כי אלו ננקטו נגד המשיב 3, כמי שהחזיק במזנון במועד הרלוונטי. המבקשת מעולם לא ביקשה להצטרף להליכים שהתנהלו בין הצדדים ,חרף היותה אשתו של המשיב 3. המשיבים טוענים עוד, כי קיים כבר פסק דין חלוט לפינוי המזנון, עליו יודעת המבקשת מזה זמן רב וחרף זאת הגישה בקשתה זו באיחור רב ובחוסר תום לב.

דיון והכרעה